פסק-דין בתיק ת"א 11935-04-09

1.         התובעת חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה (להלן: הקבלן). הנתבעת רשות מקומית (להלן: המועצה). ביום 22.1.03 נכרת חוזה בין הקבלן למועצה לאחר שהראשון זכה במכרז מספר 2002 לביצוע עבודות תשתית - סלילת כביש פנימי מספר 22 המצוי בתחום שיפוטה של המועצה (להלן: החוזה).

2.         על-פי הנטען בכתב התביעה, נכון ליום 6.6.05 שווי כלל העבודות שביצע הקבלן בהתאם למכרז הסתכם בסך 694,635 ש"ח ברם קיבל תשלום חלקי בלבד, ונותרה יתרת חוב בסך 455,383 ש"ח.

כמו-כן ביצע הקבלן עבודות נוספות - הקמת קיר בגינו אושר לתשלום סך של 40,474 ש"ח שלא שולם. סכום זה נכון ליום הגשת התובענה מסתכם בסך 49,227 ש"ח; עבודה בשכונת חיילים משוחררים בשווי 20,000 ש"ח (חשבון מיום 13.5.02); תיקון אספלט בשווי 11,240 ש"ח (חשבון מתאריך 1.6.03); עבודה במשאית ומשאבה בשווי 37,760 ש"ח (חשבון מיום 10.6.03) ויום עבודה נוסף בגינו הוצא חשבון על סך 9,995 ש"ח (חשבון מיום 11.6.03).

            עוד נטען כי על המועצה לשלם לקבלן בהתאם לחוזה עמו התייקרויות בסך 216,382 ש"ח (נכון ליום 1.1.06), אשר משוערך ליום הגשת התובענה מסתכם בסך 263,027 ש"ח.

            לפיכך הגיש הקבלן תובענה כספית נגד המועצה לתשלום סך של 726,491 ש"ח. 

3.         לטענת הקבלן חשבון המועצה לפיו שילמה לו סך של 534,712 ש"ח בגין עבודתו על-פי החוזה אינה נכונה - בניגוד לטענתה לפיה שילמה סך של 113,085.4 ש"ח על דרך של קיזוז הרי שבפועל שילמה סך של 73,382 ש"ח בלבד. כמו-כן נפלו טעויות בכרטסת הנהלת החשבונות של המועצה שכן נכללו בה חיובים פסולים, כגון זיכויים או הפחתות שאינם במקומם.

4.         המועצה מצדה טענה כי דין התובענה להדחות מכמה טעמים: מעשה בי-דין; הטעיה והסתרת עובדות רלוונטיות; התיישנות; שיהוי בלתי סביר וכן היות התובענה קנטרנית וטורדנית.

            לגוף העניין הודתה המועצה בכתב הגנתה בחוב בסך 20,000 ש"ח בגין עבודות נוספות שלא שולמה תמורתן. מעבר לכך הכחישה חוב נוסף. עוד הוסיפה כי הקבלן ויתר על זכותה החוזית לתשלום בגין התייקרות, ועל כן אין לפסוק כל סכום בגינן. כמו-כן הסכומים ששולמו לגרסתה על דרך של קיזוז מבוססים כדבעי וקיבלו גושפנקא בפסק-דין שניתן בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים, אשר נסב סביב אותה מחלוקת.

5.         בעלי הדין הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. מכיוון שכך תהא ההנמקה תמציתית.

6.         נטל הראיה להוכיח כי נותר חוב ומה גובהו מוטל על כתפי הקבלן בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. הקבלן לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הביא ראיות מהן ניתן להסיק כי נותר חוב בסכום הנטען. די היה בכך כדי לדחות את תביעתו. עם זאת יש לבחון את טענותיה המקדמיות של המועצה, ובנוגע לסכומים שהודתה בקיומו של חוב יש לבחון אם עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי חרף הודאתה זו אינה חבה בתשלום.

7.         המועצה טענה כאמור כי קיים מעשי בי-דין מחמת השתק עילה. בין הצדדים התנהל הליך קודם בת"א 2526/07 של בית משפט זה (להלן: ההליך הקודם) שם תבע הקבלן סך של 336,794 ש"ח (סכום זה נכון למועד הגשת התובענה בהליך הקודם הסתכם בסך 448,272 ש"ח)   אשר היווה הסכום שאושר על ידי המועצה בגין חשבון מיום 1.4.03 אשר הוגש בגין עבודות שביצע הקבלן במסגרת עבודות סלילת כביש מספר 22 נושא החוזה.

כמו בהליך דנן, גם בהליך הקודם עילת התובענה מושתתת על החוזה. עם זאת מעיון בכתב התביעה בהליך הקודם כמו גם בפסק הדין שניתן במסגרתו עולה כי החשבון בגינו הוגש והחשבון נושא תובענה זו אינם זהים. בעוד ההליך הקודם התייחס לחשבון חלקי מיום 1.4.03, מתייחס ההליך דנן לחשבון "טרום סופי" מחודש מאי 2005 ולחשבון "טרום סופי" המתוקן מיום 11.1.06. חרף כינויים נראה כי המדובר בחשבונות שנערכו בתום ביצוע העבודות. מכל מקום עולה מהכתובים כי המדובר בחשבונות שעניינם חובות שנוצרו במועדים שונים לפי קצב התקדמות העבודה, גם אם מקורם באותו חוזה. למותר לציין כי המועצה עצמה טענה בהליך הקודם כי הוגשה תובענה חדשה בגין אותו מכרז, ולא טענה שם כי המדובר בתובענות זהות.

אין לומר אפוא כי קיים מעשה בי-דין בשל השתק עילה.

8.         עם זאת יש לקבל את טענת המועצה בדבר קיומו של מעשה בי-דין מחמת השתק פלוגתא בנוגע לטענת קיזוז. סוגיה זו נדונה בהליך הקודם והוכרעה שם. בעצם לאחר שניתן פסק דין חלקי על סכום החוב שלא היה שנוי במחלוקת נותרה להכרעה סוגיה זו בלבד. בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך הקודם " אישר ב"כ התובעת [הקבלן] כי התובעת אינה חולקת כי קיבלה מהמועצה את מלוא הסכום הנטען לקיזוז" (סעיף 10 לפסק הדין הקודם). בפסק הדין שניתן בהליך הקודם מוזכר מפורשות הסך של 73,382 ש"ח אשר לגרסת הקבלן בהליך דנן הנו הסכום הנכון לקיזוז.

סוגיית הקיזוז הוכרעה אפוא בהליך הקודם ואין הקבלן רשאי להעלותה שוב בהליך דנן.

9.         טענת התיישנות אינה מבוססת, ועל כן דינה להדחות. טענת שיהוי אינה מבוססת כדבעי וכך גם יתר טענותיה המקדמיות של המועצה ודינן להדחות אף הן.

10.        טענת הקבלן לפיה קיימים בכרטסת הנהלת חשבונות של המועצה חיובים פסולים או שגויים דינה להדחות בשל היותה בלתי מבוססת. בתצהירו מעלה הקבלן אמירות בעלמא אשר אינן מעוגנות בחומר ראיות בלתי תלוי. הדוגמאות שהובאו על ידו לא זו בלבד שאינן מתייחסות לכל הסכום הנטען, אלא שהנן סתמיות, כלליות ובלתי מבוססות כאמור.

11.        דין תביעת הקבלן, ככל שהיא מושתתת שגיאות בחשבון המועצה, להדחות.

12.        גם תביעת הקבלן בגין התייקרויות דינה להדחות. אין חולק כי החוזה כלל תניה בנושא ההתייקרויות וכי בעלי הדין הגיעו להסכמה מאוחרת אשר מצאה ביטוי ב" התחייבות" הנושאת תאריך 3.4.06 החתומה על ידי הקבלן לפיה " עם קבלת יתרת הכספים הנ"ל [ממשרד השיכון] לא תהיינה ולא תישארנה לי תביעות וטענות נוספות נגד המועצה בגין העבודות שבוצעו בפרויקט הנ"ל, למעט סכומים שאושרו ונתקבלו מקודם ע"י המועצה ולא שולמו. אני מסכימה כי סוגית ההתייקרויות בחשבונות שלי, בגין הפרויקט הנ"ל, שאושרו ע"י המועצה ומשרד השיכון, תועבר לבדיקתו של החשב המלווה. החשב המלווה יעביר את תוצאות בדיקתו למועצה ולקבלן תוך 30 יום. אני מסכימה כי עד להחלטתו של החשב המלווה לא תהיה לי זכות תביעה בגין התייקרויות כנגד המועצה. וכמובן שהצדדים אינם מחויבים לקבל את אותם המלצות של החשב המלווה".